OCD - הפרעה טורדנית- כפייתית

ההפרעה האובססיבית-כפייתית (OCD) הנה הפרעה נוירולוגית התנהגותית, המורכבת ממחשבות טורדניות (הנקראות אובססיות ויכולות לבוא לידי ביטוי במחשבות, דימויים או דחפים עקשניים) אשר כל כך מטרידות את האדם הסובל עד שתפקודו נפגע במאמציו לנטרל מחשבות אלו. תוכן החוויה הפנימית יכול לעסוק בנושאים שונים כגון, סכנה (לעצמי או לחשובים לי), זיהום ולכלוך, מחשבות טורדניות סביב יחסים זוגיים (ROCD) או סביב זהות מינית (HOCD).

​

חווית הטורדנות והחזרתיות אינה נעימה והאובססיות מלוות במקרים רבים בתחושת פחד, גועל, ספק או דחף פנימי לעשות פעולות מסוימות בדרך מוגדרת וקבועה.

רובנו יכולים לדווח כי מפעם לפעם אנחנו חווים מחשבות טורדניות, אך לסובלים מ OCD יש נטייה ליחס משמעות גדולה למחשבות אלו, להיבהל מהופעתן ולהאמין כי הם לא יוכלו להתמודד עם המצוקה שנוצרה.  כלומר, הפחד ממחשבות אלו רק מעצים את תדירותן, עוצמתן, ומשך הזמן שהן מתרחשות. 

 

לעיתים קרובות החוויה הטורדנית מתחילה להיתפש באופן קטסטרופאלי והאדם מתחיל לחשוב כי הן בלתי נסבלות ואין לו דרך להתמודד איתן...בחיפוש טבעי אחר מזור, עקב אמונות אלו, מפתחים, הסובלים מ OCD, טכסים (קומפולסיות) כדי להוריד את עוצמת החרדה, גועל וכד' 

 

הקומפולסיות כוללות התנהגויות חזרתיות, פעילויות מנטליות וכללים. לדוגמה: פעילויות חזרתיות כגון שטיפת ידיים, כביסות לא נחוצות, בדיקות, סידור מוקפד, ספירה, חזרה על מילים בתוך הראש או בהפניית שאלות חוזרות כלפי הסובבים אותם, או העלאת ספק כלפי בחירת זוגיות או נטייה מינית (האם אני נמשך ל... האם היה לי טוב יותר עם ...). טכסים אלו, אומנם משמשים להורדה זמנית של המחשבות והדימויים הטורדניים, אך לאמיתו של דבר מובילים לעלייה ושימור המחשבות הטורדניות ולהיווצרותם של טכסים נוספים.

 

כאשר המצוקה הינה גבוהה, הסובלים מ OCD מנסים לשלוט במחשבות שלהם, להימנע ממחשבות מסוימות או "לזמן" מחשבות אחרות (צורות נוספות של טכסים). מכיוון שדבר זה אינו אפשרי, הם לעיתים "נתקעים" במצב זה ומנסים שוב ושוב לעשות זאת במשך פרקי זמן ארוכים וכך בעצם התפקוד שלהם נפגע.

במקרים רבים, נראה כי אצל אנשים הסובלים מ OCD משמעותי, ישנה פגיעה בקשרים החברתיים, בקשרים המשפחתיים, וכן מצוקה ניכרת גם אצל בני המשפחה האחרים הנפגעים אף הם מהשפעת ההפרעה עליהם. 

 

נתונים מראים כי למעלה מאחוז מהאוכלוסייה סובל מקשיים אלו בכל שנה נתונה.  והשכיחות בילדות יותר נפוצה אצל בנים, אצל מבוגרים OCD יותר שכיח אצל נשים.

ההפרעה הטורדנית הכפייתית מתחילה לרוב בגיל הילדות או ההתבגרות, וללא טיפול עלולה להמשיך עד לבגרות, הפרעה זו יכולה לגרום לסבל רב עבור האדם עצמו והסובבים אותו, ולפגוע באופן משמעותי עד קריטי בתפקוד שלו.

 

מהו הטיפול ל OCD?

טיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא מחקרית כטיפול היעיל ב OCD, לעיתים יש צורך בשילוב טיפול תרופתי יחד עם טיפול CBT. 

כמו כל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, הטיפול מתחיל בהסבר על האבחנה, קובעים ביחד מטרות ולומדים ביחד מיומנויות קוגניטיביות והתנהגותיות לניהול לחצים ומערכות יחסים בצורה יעילה.

הטיפול באובססיות כולל בחינת החשיבה הקטסטרופאלית של הסובלים מ OCD, הם  עלולים להאמין שהם אנשים רעים, שאיבדו שליטה, ושהם פגומים. הם לעיתים חרדים מפני העוצמה ועלייה בלתי נגמרת בתדירות ובמשך המחשבות הטורדניות שהם חווים.

 

בטיפול נאתגר אמונות המאפיינות את החשיבה של הסובלים מ OCD, כגון:

• אמונה כי עצם הימצאותן של מחשבות על התנהגות נוראית הינה שוות ערך לביצוע התנהגות נוראית.

• אמונה כי המצוקה הנגרמת מהמחשבות האלו היא בלתי נסבל ואין דרך יעילה להקל על מצוקה זו.

• משמעות מוגזמת  ומועצמת למחשבות הטורדניות.

 

הטיפול עוזר לפתח דרכים לבחון ולשנות מחשבות אלו. העבודה הקוגניטיבית תוביל להבנה כי הטכסים אולי מפחיתים את חווית המצוקה בטווח הקצר אך משמרים את ההפרעה בטווח הארוך. נבין כי המוח יצר קשרים עצביים ולימד אותנו כי יש לבצע את הטכס לאחר המחשבה הטורדנית, ננרמל ונכיל את הקושי להפסיק טכסים אלו. לאנשים הסובלים מ OCD יש במקרים רבים אמונות כי המצוקה לא תעבור אלא אם ישתמשו בטכס שיבטל את המצוקה וכן אמונה כי המצוקה הנה קשה מדי עבורם להתמודדות, היא בלתי נסבלת ואף עלולה לגרום להם להשתגע. 

 

לצד החשיבות בעבודה קוגניטיבית, בטיפול ב OCD הכרחי לכלול  את החלק ההתנהגותי באמצעות חשיפה ומניעת תגובה ERP (Exposure Respone Prevention). בשלב זה של הטיפול, יש צורך, ליצור חשיפה הדרגתית, בקצב של המטופל ובהסכמתו,  לטריגרים מעוררי החרדה, ללא תגובה טכסית (כפייתית). לדוגמא: עבור אדם  אשר חוזר שוב ושוב הביתה לבדוק שנעל את הדלת לאחר היציאה מהבית, ניצור חשיפה הדרגתית מותאמת ליכולות של המטופל עד למצב בו יוכל לצאת מהבית ללא חזרתיות לצורך בדיקה.

​

המטפל יעזור למטופל לפתח דרכים להימנע מלהגיב למחשבות הטורדניות עם התנהגות כפייתית (קומפולסיבית). במהלך הטיפול, מטופלים יחוו בהדרגה ירידה במצוקה ובחרדה במקביל להפחתה בטכסים, קבלת הדחפים ועיסוק בדרכי ויסות רגשי יעילות יותר, החרדה שלהם מהמחשבות והאמונה במשמעותן ירדו אף הן. 

 

בטיפול עם ילדים הסובלים מ OCD, מעורבות ההורים בטיפול מאוד משמעותית, הן כתומכי הטיפול והן באיתור ובשינוי דפוסים המשמרים את קשיי הילד/מתבגר ובני המשפחה.  החשיפה הטיפולית גם כאן תותאם ליכולת הילד/מתבגר בצורה שלא תציף אלא רק תאתגר, תנוהל עם קבלת הקושי, הפחתת הכעסים ושילוב בטיפול תרופתי לפי הצורך.

 

מעגל ה OCD לפני טיפול קוגניטיבי התנהגותי