מהי חרדה חברתית?

חרדה חברתית היא פחד משמעותי מהימצאות במצבים חברתיים בהם קיימת אפשרות לביקורת שלילית מצד אחרים.

אנשים החווים חרדה חברתית חוששים כי התנהגותם, גופם או הופעתם יהיו מוקד ללעג או ביקורת, ולפיכך חשים מבוכה רבה ודחף לעזוב או להימנע לגמרי מסיטואציות חברתיות.

 

חרדה חברתית עלולה להוביל לירידה ניכרת באיכות החיים וכן לפגיעה בתפקוד החברתי והאישי. חרדה חברתית הינה אחת מהפרעות החרדה הנפוצות ביותר, ולרוב מופיעה החל מגיל ההתבגרות המוקדם והלאה, אך עלולה להופיע אף קודם לכן.

​

עבור אנשים הסובלים מחרדה חברתית, החשש ממצבים חברתיים והניסיון להימנע מהם או להפחית את החרדה באופן אחר מהווה חלק משמעותי מהיומיום. ילדים הסובלים החרדה זו ימנעו מהשתתפות בכיתה, לרוב ימנעו ממשחקים חברתיים ויטו יותר לשחק לבדם או עם מעגל מצומצם ביותר של חברים קרובים. כל פרויקט משותף הנדרש מהם וכל דיבור בפני הכיתה נחווים כגורמי פחד ומצוקה. לא אחת יסבלו הילדים מסימני מצוקה פיזיים כגון כאבי ראש, כאבי בטן, דפיקות לב ועוד. סימפטומים אלו נגרמים מתגובת פחד פיזית טבעית, אך עלולים לנבוע גם מניסיון להימנע ממצבים מעוררי חרדה ("אבא, כואבת לי הבטן. אני לא יכולה ללכת היום לבית הספר"). גם מבוגרים סובלים מחרדה חברתית. למעשה, מחקרים מצביעים על כך שמרבית המבוגרים הסובלים מחרדה זו מחכים למעלה מעשר שנים לפני שהם פונים לטיפול. בדומה לחרדות אחרות, לחרדה חברתית יש השלכות מרחיקות לכת על שגרת היומיום, וכן השפעות על תחומי חיים רבים; קידום בעבודה, בריאות פיזית, מערכות יחסים רומנטיות, דיכאון הנובע,לפחות בחלקו, ממחיר המשלמים על ההימנעות החברתית והביקורת העצמית ועוד.  

​

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בחרדה חברתית נחשב ליעיל מאוד ומהיר יחסית. חשוב כי טיפול מסוג זה יעשה על ידי מטפל מוסמך ובעל ניסיון בתחום. סקירה זו תתמקד בסיוע באיתור חרדה חברתית, בעיקר בילדים, וזאת על מנת לאפשר למי שאולי סובל מהתופעה לפנות לעזרה הדרושה כדי להתגבר עליה.

​

האם יש לי חרדה חברתית?

רוב המבוגרים הסובלים מחרדה חברתית לא יתקשו לזהות אותה. ביישנות, תחושת מבוכה בסיטואציות חברתיות, הסמקה, דופק מהיר, רעד ובעיקר- מחשבות רבות על התחום החברתי והחרדה שהוא מעורר כמו גם על דרכים להימנע ממצבים מאתגרים חברתית.

​

אבחון נכון של ילדים הוא אתגר מורכב יותר.

ילדים סובלים ממחשבות וחששות דומים לאלו של מבוגרים עם חרדה חברתית. עם זאת, לעיתים נתקשה בזיהוי המחשבות והרגשות הללו, שכן ילדים לעיתים קרובות אינם משתפים בחוויותיהם, ולעיתים מסתירים אותן מתוך בושה או רצון לרצות את ההורה.

​

הנה מספר סימנים שיוכלו לסייע באיתור חרדה חברתית אבל ילדים:

​

• הילד מביע חשש והימנעות ממצבים חברתיים מסוימים.
  אי רצון להשתתף בימי הולדת, מפגשי תנועת הנוער או אירועים חברתיים אחרים במהלך או אחרי שעות הלימודים הפורמאליים.   חשוב לומר כי יתכנו מצבים מהם הילד לא יביע חשש, בעיקר באינטראקציה עם אנשים הקרובים לו. בנוסף, בחרדה חברתית החשש הוא מאינטראקציה עם בני הגיל, ילד החושש מדיבור עם מבוגרים בלבד לא יחשב כסובל מתופעה זו. עם זאת, ניסיונות הימנעות ממצבים חברתיים שונים, ובעיקר כאלו בהם הילד נמצא במרכז תשומת הלב, מהווים אינדיקציה חזקה לחרדה חברתית.

• עיסוק בחרדה עצמה.
  ילדים החווים חרדה חברתית נוטים להיות ביקורתיים כלפי עצמם, וכן חוששים כי אחרים ישפטו את תחושת הבושה והחרדה שלהם. מחשבות אלו לרוב מעצימות את החרדה אף יותר.

• הסמקה.
  הסמקה היא הסימפטום הבולט ביותר בחרדה חברתית. זוהי תגובה לא רצונית בה לא ניתן לשלוט, ומסיבה זו היא עשויה לסייע באיתור חרדות מסוג זה אצל ילדים.

 

מצבים שאינם חרדה חברתית אצל ילדים:

• ביישנות תקינה.
  ילדים רבים הינם ביישנים מטיבם, וזה בסדר. עולמם החברתי של ילדים עלול להיות מאיים גם בנסיבות רגילות, וילדים רגישים יותר עלולים להיות מאובחנים בטעות כסובלים מחרדה חברתית. אם יש ספק וחשש אמיתיים מומלץ להיוועץ באיש מקצוע בעל ניסיון בתחום.
   

• כישורים חברתיים לא מפותחים.
  ילדים רבים חווים קשיים חברתיים המובילים לחרדה ומשפיעים על תפקודם באינטרקציות חברתיות. בעוד שהחרדה נוכחת היא אינה שורש הבעיה, וחשוב להתייחס לנושא הכישורים. במקרים כאלו מומלץ לפנות לטיפול קבוצתי המכוון לשיפור מיומנויות חברתיות.
   

• סירוב ללכת לבית הספר.
  מצב זה יכול להיות סימפטום של חרדה חברתית, אך הוא אינו מצביע עליה בהכרח. ישנן סיבות רבות להימנעות וסירוב להגעה לבית הספר, ביניהן חשש מכישלון, בריונות ועוד. חשוב לטפל בסירוב ללכת לבית הספר בהקדם, שכן הבעיה נוטה להחמיר במהרה ככל שיש יותר חומר לימודי ואינטראקציות והיכרות של שאר בני הכיתה, והילד חש כי נותר מאחור.
   

• בריונות.
  ילדים אשר סובלים מבריונות יטו להימנע ולפחד ממצבים בהם פוגעים בהם. מצבים כאלו מחייבים התערבות של מבוגר אשר ישים קץ להתעללות שהילד חווה. מומלץ לערב גורמים נוספים, ובפרט את פסיכולוג/ית ויועצ/ת בית הספר, כדי להיאבק בתופעה.
   

• סירוב לדבר עם אנשים שאינם קרובים.
  מצב זה מכונה "אילמות סלקטיבית", והוא למעשה צורה קיצונית של חרדה חברתית המהווה אבחנה נפרדת. ילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית ימנעו מדיבור עם אחרים, למעט מספר מצומצם ביותר של דמויות נבחרות (לרוב בני המשפחה הגרעינית). הטיפול באילמות סלקטיבית דורש הכשרה ייעודית, וחשוב לברר האם לאיש המקצוע אליו פונים יש ניסיון בתחום.
   

• הפרעת התנגדות (ילדים שאומרים "לא!").
  יש הבדל בין חרדה ממצבים חברתיים לסירוב מתריס להשתתף בהם. לעיתים האבחנה בין השניים קשה, אך ילדים חרדתיים לרוב נחווים כתוקפניים פחות מילדים בעלי הפרעת התנגדות. בשני המקרים מומלץ לפנות לסיוע של איש מקצוע, ולשקול עבודה משותפת עם צוות בית הספר.
   

• חשיפה לטראומה.
  מקרים בהם התנהגותו של הילד משתנה במהירות והוא מפתח פחדים וחששות שלא אפיינו אותו בעבר עלולים להעיד על חוויה קשה שהילד עבר. במקרים כאלו חשוב לפנות לאיש מקצוע, אשר יוכל לסייע במתן אבחנה מדוייקת ובעיבוד תכנים טראומטיים, אם אכן אלו קיימים.
   

• הפרעות על הקשת האוטיסטית.
  הפרעות אלו עלולות להיות הגורם לפיתוח חרדה חברתית. עבור ילדים הסובלים מהפרעות תקשורת (אוטיזם) בתפקוד גבוה יתכן ועיקר הפגיעה היא בכישורים החברתיים. כישורים לקויים בתחום החברתי עלולים ליצור מצבים מבלבלים ואף פוגעים מהם הילד יבקש להימנע. אם קיים חשד לאבחנה מסוג זה מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע, ובמקרה הצורך לפנות לאבחון ייעודי לתחום (אבחון הפרעות תקשורת).